טענת “פרעתי” היא טענה של החייב כי הוא מילא אחר פסק הדין או שהוא אינו חייב עוד למלא אחריו, כאשר נטל הראיה להוכחת הטענה, חל על החייב הטוען אותה.
טענה פרעתי אינה מוגבלת רק לפירעון של חוב כספי, אלא לכל סוג של טענה אשר פוטרת את החייב מלמלא אחר פסק הדין.
כמו כן, ניתן להעלות אותה לא רק בהליכים לביצוע פסק דין, אלא גם בהליכים אחרים שניתן לבצע כגון פסקי דין, קרי, הליכי ביצוע שטר, הליכי מימוש משכון או משכנתא.
יודגש, כי אין הגבלה לגבי מועד העלאת טענת “פרעתי” וניתן לטעון אותה בכל עת בהתאם לפסיקה רע”א 9302/02 בנק ירושלים נ’ גורדון, פ”ד נז(5)72).
הסמכות להכריע בטענת פרעתי מוקנית לרשם ההוצאה לפועל אשר רשאי לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל על החייב לבצע את פסק הדין.
בנוסף, בסמכות הרשם להורות על עיכוב ביצוע ההליכים/פסק הדין וזאת עד להכרעתו בטענת “פרעתי” – כך שאין המדובר בעיכוב אוטומטי. במידה והרשם הורה על עיכוב הליכים כאמור, יורה לחייב להפקיד ערובה לשם הבטחת ביצוע פסק הדין, אלא אם החליט שבנסיבות העניין אין צורך בערובה זו.
חשוב שיאמר, כי ככל שטענת “פרעתי” נדחית ללא כל יסוד לטענה, ישית רשם ההוצאה לפועל על החייב הוצאות מיוחדות.
