בהתאם לדין תורה לבעל מספר חובות כלפי אשתו, אחת החובות העיקריות הן לשאת במזונותיה. קרי, חובתו לפרנס אותה למעט מקרים חריגים( מורדת, קיום יחסים עם גבר אחר).
חיובו של הבעל לפרנס את אשתו קיים כאשר האישה התרגלה לרמת חיים מסוימת היא זכאית להמשיך ולנהוג בהתאם לאותה רמת חיים שהורגלה אליה.
החיוב במזונות איננו רק במובנה הצר של המילה (אוכל) אלא כולל את כל צרכיה האמתיים של האישה כמו: ביגוד והנעלה, אחזקת רכב, צורכי איפור וקוסמטיקה, תרבות ובילוי, צרכים רפואיים ועוד.
בנוסף, חייב הבעל לדאוג לה לקורת גג בשכירות או בבעלותו .
ישנם מספר כללי יסוד באשר לזכותה של האישה למזונות בשל כך יכולה האישה לדרוש מבעלה כי תחיה בהתאם לרמה שמצבו החומרי של הבעל מאפשר ולא תרד למצב שהייתה בו בטרם נישאה לו.
חשוב לציין, כי אופי המזונות של האישה שונה מאופן שחלים מזונות ילדים שכן בחיוב כלפי אישה לוקחים בחשבון את מעמדו, השכלתו, רכושו והשתכרותו הפוטנציאלית
כמו כן אישה שאינה עובדת ואין לה כל מקור פרנסה אינה יכולה להמתין עד אשר תתברר בתביעת מזונות על כן מיד עם הגשת כתב הגנה ניתן להגיש פסיקת מזונות זמניים.
